האם להישאר אחרי בגידה? איך מחליטים בלי לחץ

זו אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה. בטלפון, בהודעות, בקבוצות התמיכה ובקליניקה: האם להישאר?

מי ששואל את זה כבר עבר לילות בלי שינה. הוא ניסה לדמיין את החיים עם בן או בת הזוג, ואת החיים בלעדיהם, ובשני המקרים הלב נקרע. אני מכירה את הרגע הזה מקרוב.

אני קרן שחר, ואני מלווה אנשים אחרי בגידה כבר 14 שנה.

אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. יש תשובה שנכונה לכם, והיא לא מתבהרת ברגע הכאב אלא בתוך תהליך.

ולכן אני רוצה להגיד לכם שני דברים לפני הכול. הראשון: לא מחליטים בשיא הכאב, כי אז ההחלטה מתקבלת מהבטן ולא מהראש. והשני: לא עוברים את זה לבד. כדאי לפנות לליווי ממש מיד, ועדיף למי שמתמחה בשיקום אחרי בגידה.

שתי הדרכים לגיטימיות

יש אנשים שמחליטים להישאר ולשקם, ויש כאלה שמחליטים להיפרד. שתי הדרכים דורשות כוח גדול, ושתיהן יכולות להיות הבחירה הנכונה.

מה שמשותף לשתיהן הוא הצורך בשיקום. גם מי שנשארים וגם מי שנפרדים צריכים לטפל בכאב ובטראומה. מי שנפרד בלי לעבד את מה שקרה מגלה לפעמים, אחרי שנה או שנתיים, שהוא באותה נקודה בדיוק: אותן מחשבות, אותו כעס, רק בלי בן הזוג. לכן אני אומרת שהשיקום נחוץ גם כשנפרדים, כדי לסגור מעגל.

למה רוצים להישאר?

זו שאלה שאני שואלת בכל תהליך, התשובה עליה קובעת הרבה.

יש אנשים שרוצים להישאר בגלל הילדים. יש כאלה שדואגים למצב הכלכלי, ויש כאלה שמפחדים להישאר לבד. כל אלה סיבות אנושיות ומובנות לגמרי, ואין בהן שום בושה.

ובכל זאת, כשזה מה שמחזיק את ההישארות, התהליך קשה יותר. זה לא אומר שאי אפשר, אבל חשוב להיות כנים עם עצמנו.

לעומת זאת, כשאני בוחרת שוב באותו בן זוג, כי יש עדיין אהבה, חיבור והיסטוריה משותפת ואני מאמינה שאנחנו מתאימים ויכולים להחיות את הקשר, יש לתהליך על מה להישען. וזה מה שמחזיק גם בימים הקשים, כשטריגר קטן מגיע בלי אזהרה.

ההבדל בין בחירה להחלטה

זה אחד הרעיונות החשובים שאני עובדת עליהם עם אנשים, והוא משנה הרבה.

כשאני בוחרת, עוד אפשרויות נשארות ברקע. אני אומרת "אני נשארת", אבל חלק מהאנרגיה שלי עדיין אצל האפשרות להתגרש, ולכן חלק ממני לא באמת כאן.

ואז מגיע יום רגיל, ובו טריגר קטן. תמונה, שיר, הודעה שמצלצלת. והבחירה מתערערת מהר מאוד. כל הסרטים רצים שוב בראש, וזה זורק אותי אחורה.

כשאני מחליטה, אני חותכת את שאר האפשרויות ומשקיעה את כל האנרגיה שלי בדרך אחת. אז יש לה הרבה יותר סיכוי להחזיק, גם כשקשה.

לכן אני לא ממהרת להחליט. קודם עוצרים את הדימום. אחר כך בודקים. ורק אחר כך מחליטים, וכשמחליטים, מחליטים באמת.

שאלות שכדאי לשאול את עצמכם

הנה כמה שאלות שאני מציעה לכם לשאול את עצמכם, בלי למהר לענות עליהן:

  • האם אני בוחר.ת שוב בבן או בת הזוג שלי, או שאני נשאר מפחד?
  • מה אני צריך כדי להרגיש בטוח?
  • האם גם הצד השני מוכן לעבור תהליך, לקחת אחריות ולהתמיד בו?
  • מה אני רוצה שיהיה בחיים שלי בעוד שנה?

שימו לב לשאלה האחרונה. כשמגדירים מה רוצים, כדאי לנסח את מה שכן.  "לחזור להיות כמו פעם" זה לא הכיוון. אי אפשר לחזור לעבר, וגם לא היינו רוצים. כשהכרנו היינו אנשים אחרים, והיום אנחנו אנשים אחרים, עם ערכים ועם רצונות אחרים. אפשר לבנות משהו חדש, שיכול להיות אפילו טוב יותר ממה שהיה.

איך מגיעים להחלטה בלי להישבר בדרך

קודם כול, ליווי. לכל אחד מהצדדים, בנפרד, כדי להבין מה קרה, מה אני מרגישה ומה אני רוצה, בלי קשר לצד השני. אפשר להתחיל בשיקום אישי. ואם מחליטים לנסות יחד, ייעוץ זוגי עם גורם ניטרלי שמתמחה בבגידה עוזר לנהל את התהליך בלי מלחמות.

חשוב גם להיעזר בסביבה. חברים שיודעים להכיל ולא לשפוט, וקבוצת תמיכה, שבה יושבים עם אנשים שלא צריך להסביר להם כלום ושמבינים בדיוק מה עובר עליכם. בחודשים הראשונים התמיכה הזאת קריטית.

ואחרי כל זה, זמן. לא מחליטים בשבועות הראשונים, כשהבטן "שולטת".

איך נראה שיקום, בשלבים

למי שמחליט לנסות, חשוב לדעת מה מצפה לנו. 

אני רואה את זה בשלושה שלבים.

השלב הראשון הוא שלב של כאב ובלבול. עוצרים את הדימום, מבינים מה קרה, ומקבלים הרבה חיבוק, הכלה ותמיכה. זה נמשך בדרך כלל כמה חודשים.

השלב השני הוא שיקום האמון והביטחון הזוגי. לאט לאט נבנית ההרגשה שאפשר לסמוך שוב.

השלב השלישי הוא הטיפול בזוגיות עצמה, ואסור לדלג עליו. כאן בודקים איך הזוגיות התנהלה לאורך השנים, מה היה חסר לשני הצדדים, ומה כל אחד רוצה שיהיה. זוגות רבים עוצרים אחרי השלבים הראשונים, ואז מרפאים רק חלק מהבעיה, והבעיה עלולה לצוץ שוב בצורה אחרת.

זה תהליך ארוך ולא קל, ולכל זוג יש את הקצב שלו.

מה יכול להכשיל את השיקום

לפעמים ההחלטה להישאר נשברת בדרך.

 אלה שלוש סיבות שאני רואה הרבה.

הראשונה היא ייאוש של מי שבגד. הוא אומר לעצמו "ככה יראו החיים שלי, תמיד יאשימו אותי, תמיד יזכירו לי", ובסוף מרים ידיים.

השנייה היא אמונות של מי שנפגע. "אני לעולם לא אסלח", "אני לעולם לא אאמין לך שוב". משפטים כאלה מתקבעים, והתת מודע מקבל אותם כהוראה: אסור לסמוך. ואז גם כשהצד השני עושה הכול נכון, קשה להאמין.

והשלישית היא מה שאני קוראת חיצים רעילים: כעס שנזרק בלי אזהרה, באמצע יום רגיל, כשהצד השני לא עשה שום דבר ברגע הזה. הוא כואב גם למי שזורק וגם למי שמקבל.

על כל אחד מאלה אפשר לעבוד, ובשביל זה לא צריך להיות לבד.

ואם החלטתם להיפרד

גם זו דרך, ואין בה כישלון.

אבל חשוב להמשיך לטפל בכאב, כדי לא להישאר שנים באותה נקודה. הרבה פעמים מי שמרגיש תקוע, נשאר שם מפחד ולא מבחירה: הפחד מהלא נודע, מלהיפגע שוב, מלהתחיל מחדש. הפחדים האלה הם שמחזיקים אותנו במקום.

כשהפוקוס חוזר אלינו, אל מה שאנחנו רוצים ולא אל מה שיש לצד השני, אפשר לטרוף מחדש את כל הקלפים. לבנות סיפור חדש, ולאט לאט להיפרד מהסיפור הישן.

שאלות נפוצות

אפשר לשנות את ההחלטה אחר כך?

כן. יכול להיות שתרגישו היום דבר אחד ובעוד חודש דבר אחר, וזה חלק מהתהליך. הוא מטלטל, וצריך להכיל אותו בהרבה אהבה.

מה שחשוב הוא לא להחליט בחיפזון בשיא הכאב, ולבדוק מחדש בכל שלב.

אם אני נשארת, זה אומר שסלחתי?

לא בהכרח. הישארות היא החלטה על הדרך. סליחה היא תהליך נפרד, שלוקח זמן ולא תמיד קורה בבת אחת.

כמה זמן לוקח להחליט?

אין זמן קבוע. ההחלטה צריכה לבוא אחרי שהכאב התייצב ולא בשיאו.

לסיום

אל תלחצו את עצמכם לתשובה היום.

תנו לעצמכם ליווי, זמן ותמיכה, והתשובה תתבהר.

אשמח לעבור איתך תהליך בדרך המתאימה לך. אפשר להשאיר פרטים ואחזור אליך, או לקרוא עוד על בגידות ושיקום.

קרן שחר