אני יודעת איך זה מרגיש.
רגע הגילוי והעולם נעצר.
הרצפה זזה. הראש לא מפסיק לרוץ. והגוף נשאר דרוך, גם כשאין לו שום סיבה להיות.
אני קרן שחר. אני מלווה נשים וגברים אחרי בגידה כבר 14 שנה, ועברתי את זה גם בעצמי.
אם הגעתם לכאן עם השאלה "מה עושים עכשיו", אני רוצה להגיד לכם דבר אחד לפני הכול:
אתם לא צריכים לעבור את זה לבד.
והצעד הכי חשוב הוא לפנות לליווי ממש מיד, ועדיף למי שמתמחה בשיקום אחרי בגידה. ככל שמתחילים מוקדם יותר, קל יותר לעצור את הדימום.
למה זה כואב כל כך
בגידה היא טראומה.
הרבה אנשים זוכרים בדיוק את התאריך ואת המקום שבו גילו, אפילו את השעה. זה מרגיש כמו שטיח שנשמט מתחת לרגליים.
יש מי שמתמוטט, יש מי שצועק, ויש מי ששותק. כל התגובות האלה טבעיות.
מעבר לזה האמון נפגע וגם הביטחון בבן או בת הזוג, ולפעמים באנשים בכלל.
מה עובר עליכם עכשיו
השלב הראשון הוא שלב של כאב ובלבול. קורה משהו שלא תכננתם ולא כיוונתם, ותמיד בזמן לא טוב. אין זמן טוב לטרגדיות.
כך מתארים את זה רבים מאלה שאני מלווה:
- אי אפשר לישון ואי אפשר לאכול
- המחשבות חוזרות שוב ושוב לאותם פרטים
- גל של כעס, ואחריו ריקנות
- ברגע אחד רוצים לצעוק, וברגע אחר רוצים חיבוק
- אהבה ושנאה גם יחד
- בלבול גדול וחוסר יציבות בהחלטות
- אמונה בעצמי מתערערת
- רצון לנקום
- והתעסקות בלתי פוסקת במידע
זו לא חולשה, וזה לא אומר שאתם לא מתמודדים.
הנפש והגוף שלכם ספגו טלטלה גדולה, והם מגיבים.
6 דברים שכדאי לעשות בשבועות הראשונים
1. לפנות לליווי, ממש מיד
לא לחכות שזה יעבור. ולא לנסות להבין הכול לבד.
בשבועות הראשונים הבטן שולטת והראש נשאר מאחור. ליווי של מי שיודע להוביל את התהליך עוזר להתייצב, להפריד בין הרגש למחשבה, ולא לקבל החלטות מתוך הכאב.
כדאי לפנות למי שמתמחה בשיקום אחרי בגידה. אפשר להתחיל בשיקום אישי, גם אם עוד לא החלטתם מה אתם עושים עם הזוגיות. ואפשר להצטרף לקבוצת תמיכה, כי יש משהו מרגיע בלשבת עם אנשים שלא צריך להסביר להם.
2. מטפלים בעצמכם ברמה הבסיסית
קודם כול דואגים לעצמכם. לאכול משהו, לשתות מים, לצאת לאוויר.
גם הגוף צריך עזרה. כמה דברים קטנים שעוזרים:
- הליכה של 20 דקות, גם בלי מטרה
- כמה נשימות איטיות לפני שיחה קשה: שאיפה קצרה, נשיפה ארוכה יותר
- שעות קבועות של שינה ככל שאפשר
- רגע שקט בלי מסך
זה לא פותר את הכאב. זה נותן לגוף קצת ביטחון, ולראש קצת מקום לחשוב.
3. לא מחליטים מתוך הבטן
את ההחלטה אם להישאר או להיפרד אפשר להשאיר למאוחר יותר.
היום אפשר להרגיש דבר אחד, ובעוד שבוע דבר אחר. וזה בסדר גמור.
שום דבר בתהליך הזה לא סופי, ואתם לא חייבים לדעת עכשיו.
4. שואלים רק מה שצריך כדי להרגיש בטוחים
יש שאלות שעוזרות להבין, ויש שאלות שרק מעמיקות את הפצע.
לפני כל שאלה אפשר לעצור ולשאול: מה אני מקווה להרוויח מהתשובה?
אם התשובה היא "להרגיש בטוח יותר", כנראה שהשאלה במקום.
ואם אתם מוצאים את עצמכם בלופ של אותן שאלות שוב ושוב, זה סימן שהגיע הזמן להביא את זה לליווי.
5. לא הופכים לשוטרים
אני מבינה את הדחף. לבדוק את הטלפון, להאזין, לעקוב, לחפש עוד פרט.
אבל זה לא מקרב אתכם למה שאתם באמת צריכים.
המטרה היא לא לתפוס מישהו בשקר, ולא לגלות עוד פריט מידע. המטרה היא לצאת מהכאב ולהרגיש שוב רגועים.
6. מקיפים את עצמכם באנשים טובים, וחוזרים אל עצמכם
אנשים שיודעים להכיל ולא לשפוט. כאלה שנותנים זריקת אנרגיה כשצריך.
ובשלב הזה מותר לצמצם מגע עם מי שלוקח מכם אנרגיה.
ואחרי כל זה, מחזירים את הפוקוס אליכם. מה אני מרגיש/ה, מה אני צריכ/ה, מה אני רוצה.
פחות "למה אצלם הכול בסדר", יותר "מה טוב לי".
איך מדברים בבית בימים הראשונים
קובעים זמן קבוע לשיחות על הבגידה, למשל חצי שעה בערב, כדי שהכאב לא יפרוץ בכל רגע ובכל מקום.
מתחילים ממה שמרגישים ("אני כואב/ת", "אני מפחד/ת") ולא מהאשמות.
ואם הגוף מוצף, עוצרים. אפשר להגיד "אני צריכ/ה הפסקה, ואחזור בעוד חצי שעה", ולחזור.
שאלות נפוצות
כמה זמן הכאב נמשך?
לכל אחד הקצב שלו. אצל חלק זה שבועות, אצל אחרים חודשים, ואצל אחרים שנים.
בדרך כלל השלב הראשון, של הכאב והבלבול, נמשך כמה חודשים. ועם הזמן והעבודה, העוצמה של הרגשות יורדת.
האם זו אשמתי?
לא. ההחלטה לבגוד היא של מי שבגד, ובגידה היא לא לגיטימית משום סיבה.
צריך להחליט עכשיו אם להישאר?
לא. קודם מתייצבים, ורק אחר כך בוחנים את האפשרויות.
לסיום
אם את או אתה בתוך התקופה הזאת, אני כאן.
אשמח לעבור איתך תהליך בדרך המתאימה לך. אפשר להשאיר פרטים ואחזור אליך.
ומי שרוצה לקרוא עוד, יש לי ספר, "בשם הבגידה", עם תובנות ותהליכים לאנשים שעברו בגידה.
קרן שחר